אמרי שפר פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד - ממרן ראש הישיבה הגאון רבנו הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל
עורך: ר' יצחק דדון.
כתבה על הספר "אמרי שפר" באתר ערוץ 7
הוא היה כמו סם חיים, כדור מרץ לכולם. כל מי שעבר על ידו היה מחייך, מעיד הרב יצחק דדון, על מו"ר הגאון הרב אברהם שפירא, ראש הישיבה הנערץ .
18/09/08, 16:20
עדי דוד
הרב יצחק דדון, מאברכי 'מרכז הרב', הוציא את הספר 'אמרי שפר' - ספר מרתק בן כ-400 עמודים ובו פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד שליקט מדברי מרן ראש הישיבה הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל.
אל ראש הישיבה ר' אברום זצ"ל החל יצחק להתקרב מיד לאחר נישואיו. תחילתה של העבודה על ספרו שיצא באחרונה החלה בעצם כבר אז, עת היה מגיע מדי מוצאי שבת לביתו של ר' אברום לפני תפילת ערבית, כדי 'לגנוב' עוד דקות יקרות עם רבו הנערץ, בטרם יקיפו אותו תלמידיו הרבים. מיד במוצאי שבת היה יצחק מעלה את כל מה ששמע מרבו על הכתב. "הייתי דבוק בו, הייתי מגיע מדי מוצאי שבת ממש לינוק ממנו. הייתי מקדים ומגיע אליו כמה דקות לפני תפילת ערבית, ונכנס אליו לבד. אז הייתי מתחיל לשאול אותו על רבנים, על ההיסטוריה שלו, לשמוע ממנו סיפורים, ומזה נוצר הספר", הוא מספר. "הוא היה מדריך ומכוון אותי בלימוד, איך להתייחס לגדולי תורה, על מי לכתוב, על מי לא לכתוב".
את כתיבת דברי הרב שפירא הצליח יצחק למשוך עד לשבת האחרונה שלפני פטירתו של הרב. "בשבת תשובה עוד כתבתי ותיארתי את הרב, שהיה אז מחובר לחמצן, כי אז הוא כבר לא דיבר".
יצחק דדון (42) נולד במושב שוקדה בדרום, מושב דתי של הפועל המזרחי הסמוך לכפר מימון. הוא למד בישיבה התיכונית כפר מימון ולאחר מכן בישיבת ההסדר 'ימית' בגוש קטיף, שאז עמד בראשה הרב יעקב אריאל.
"גיליתי סיפורים חדשים עליו בלי סוף. לא ידעתי למשל על מעשי הצדקה שהוא עושה. הוא החזיק משפחות שלמות בלי שכמעט אף אחד ידע. יש משפחה של אלמנה עם 14 נפשות שהוא תמך בהם במשך שנים, ואת 14 ילדי האלמנה הוא השיא. ויש עוד המון מעשי חסד שעשה והתגלו רק אחרי מותו, למשל עם אברכים שלא היה להם מה לאכול והוא הורה למנהל המטבח לבשל עבור משפחותיהם במשך חודשים ארוכים"
לפני 18 שנים, בהיותו בן 24, עבר ללמוד בישיבת 'מרכז הרב' בראשות הרב הגאון אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, בה הוא לומד עד היום. "למעשה התחלתי לנשום את 'מרכז' כבר כשלמדתי בישיבת ימית. כבר אז הייתי מגיע הרבה לשיעורים שם. שמעתי מהרב אריאל על הרב (שפירא) זצ"ל ונדבקתי בתורתו, והיה ברור לי שאגיע ללמוד ב'מרכז', ואכן בטבעיות הגעתי לשם. מאד התחברתי לר' אברום, שהיה בעיניי אחד ממעתיקי ומוסרי השמועה".
הרב שפירא זצ"ל טיפח ועודד את יצחק לעסוק בכתיבה. ספרו האחרון, 'אמרי שפר', אודות הרב שפירא, הוא השמיני שהוציא. בין הספרים הקודמים שהוציא היו מגילת אסתר, הגדה של פסח, מסכת אבות וענייני ברית מילה, על פי תורתם של הרב קוק ותלמידיו. רוב ספריו יצאו במסגרת מכון 'הלכה ברורה' ובתמיכתו הנלהבת של הרב שפירא.
"הקשר שלי עם ר' אברום התחיל במוצאי שבתות, כשהייתי מגיע אליו להתפלל ולהתייעץ איתו, ובעקבות הספרים שהתחלתי להוציא. דרך הכתיבה מאוד התקרבנו. הוא מאוד עודד וקירב אותי. הייתי יושב ומדבר איתו על הספרים, והוא היה מברך אותי ברכת כוהנים לפני כל הוצאת ספר. עם כל ספר שהייתי מוציא הוא כבר היה שואל מה עם הספר הבא", נזכר יצחק בחיוך.
הספר 'אמרי שפר' מורכב מארבעה חלקים. הראשון שבהם הוא ביוגרפיה מתומצתת בת חמישים עמודים של הרב שפירא, הכוללת מסמכים ותמונות שלו. "אני לא מתיימר להוציא את הביוגרפיה המלאה של ר' אברום, זו עבודה ענקית, הוא עבר הרבה תחנות בחיים שלו" הוא אומר.
החלק השני והעיקרי בספר הוא פנינים של ר' אברום מהתורה ומפרשת שבוע. "מי שהכיר את ר' אברום יודע שהוא היה מבריק, היו לו המון הברקות גאוניות. אנשים היו מגיעים אליו בשבת או במוצ"ש ושואלים אותו קושיות ברש"י או בפרשת שבוע, וההברקות שלו היו מיידיות וגאוניות. חששתי שההברקות האלו ילכו לאיבוד, אז ליקטתי אותם. ראיינתי הרבה אנשים שסיפרו לי ומסרו לי מה שכתבו במחברות, ואני הבאתי את זה לכלל ספר".
החלק השלישי, "שמועות ירושלמיות", הוא הפיקנטי ביותר, לדברי יצחק. "זה החלק הנפיץ. יש בו סיפורים ירושלמיים שר' אברום היה מספר לנו דקות לפני יציאת השבת על רבנים, דמויות, סיפורים, וכל מיני חוויות שחווה".
החלק הרביעי והאחרון בספר הוא הדרכות בלימוד, שכולל את היחס של ר' אברום לדמויות מרכזיות בעולם הישיבות ולספרים מסוימים, בתוספת הדרכות שלו כיצד להשתמש בהם. "ר' אברום היה מגדיר גדול. הוא ידע למצוא את הנקודה המרכזית אצל כל אחד ולהגדיר אותה בתמצות", מתאר יצחק. "היה מנהג בישיבה שלאחר השיעור של הרב במוצ"ש, הבחורים היו שואלים אותו שאלות מכל הגוונים. כל בחור היה מגיע עם כל השאלות שהיו לו מכל השבוע, מחלומות שחלם ועד לפוליטיקה. עם הזמן החלו למסד את זה ולשאול אותו על ספרים, כדי להרוויח מר' אברום ביוגרפיות ותולדות של רבנים. המנהג היה לשלוף ספר מהספרייה העשירה של הרב, והרב היה מדבר על הספר ועל תולדות המחבר, ולאחר מכן היה מתמצת את הספר בהגדרה למדנית" .
"לר' אברום היתה גדלות טבעית. כל מלמול שלו היה עם טקט ועם גדלות, זה משהו נפלא לראות את זה. כשהוא מדבר איתך, כשהוא נוזף בך, כשהוא צוחק איתך, הכול נובע מתוך גדלות טבעית, לא משהו מעושה", הוא נזכר בהתפעלות. "מעל לכל הוא היה ראש ישיבה. מעל לדיינות, מעל לרבנות. ראשות הישיבה באה לידי ביטוי בכל דבר, גם בדיינות שלו, בפסיקה שלו, בתקיפות שלו, ברבנות, בחינוך. מה שהנחה אותו היתה עובדת היותו מורה דרך ומדריך לבחורים ומעביר המסורה מדור לדור, עוד מהרב קוק זצ"ל. הוא תמיד היה אומר מה שרבי ישראל סלנטר היה נוהג לומר, שתפקיד ראש ישיבה זה להחיות לב נדכאים, כי בחורים מגיעים לישיבה עם הרבה לבטים וייסורים בבנייה רוחנית, בדרך החיים שלהם ובשידוכים, ותפקידנו, כך היה אומר, להחיות לב נדכאים. והוא היה עושה את זה טוב מאוד, בפיקחות ובחיוניות היה מצליח להזריק מרץ לבחורים", הוא מעיד.
"היתה לו פיקחות מיוחדת, אדירה. הבחורים כל כך נדבקו אליו, לשמוע ממנו עוד איזו אימרה, עוד בדיחה. תמיד אחרי התפילה 30-20 בחורים היו מתאספים סביבו, אפילו ממציאים שאלות, כדי לדלות ממנו איזה סיפור או אימרה מחודדת".
בקשר למידת הפיקחות של הרב, יצחק מספר על מקרה שסיפר לו הרב שפירא זצ"ל על אישה מברית המועצות שהגיעה אליו לבית הדין וטענה שהיא גרושה, למרות שבעלה טען שהם עדיין נשואים ולא התגרשו מעולם. "ר' אברום הרגיש שהיא מרמה, אז הוא אמר לה: את יהודיה כשרה, כמה פעמים הקפת את בעלך בחתונה? והיא השיבה לו: שבע פעמים. לאחר מכן שאל אותה: וכמה פעמים הקפת אותו הפוך כשהתגרשתם? והיא ענתה מבלי להתבלבל: שלוש פעמים. כאן הוא טמן לה פח, כי כשמתגרשים אין שום הקפות. כאן רואים את הפיקחות שלו".
"העיקרון שהנחה את ר' אברום זצ"ל תמיד היה "יגדיל תורה ויאדיר", כמה שיותר להרבות תורה ולרומם את הציבור מבחינה תורנית".
במהלך העבודה על הספר, גילית דברים שלא ידעת על ר' אברום?
"המון דברים, גיליתי סיפורים עליו בלי סוף. לא ידעתי למשל על מעשי הצדקה שהוא עושה. הוא החזיק משפחות שלמות בלי שכמעט אף אחד ידע. יש משפחה של אלמנה עם 14 נפשות שהוא תמך בהם במשך שנים, ואת 14 ילדי האלמנה הוא השיא. ויש עוד המון מעשי חסד שעשה והתגלו רק אחרי מותו, למשל עם אברכים שלא היה להם מה לאכול והוא הורה למנהל המטבח לבשל עבור משפחותיהם במשך חודשים ארוכים".
הספר 'אמרי שפר' מתובל בלא מעט סיפורים אישיים של יצחק עם ר' אברום, שחושפים גם את הפן האישי יותר של הרב הגדול.
"פעם, במוצאי שבת אחת כשהגעתי אליו, מצאתי אותו מתבודד במרפסת בביתו, והוא אמר לי משפט מזעזע", מתרגש יצחק. "הוא כנראה הרגיש שאלה הימים האחרונים שלו, והוא אמר לי: "אין בית בעולם הזה". הוא", משחזר יצחק את התפילה האחרונה שלו עם מורו ורבו. "לעלייה לתורה כבר בנו הרב יעקב ביקש לא להעלות אותו, למרות שהוא התכונן כבר וסידר את הטלית כמו שהוא היה רגיל לעשות לפני שהיה עולה לתורה, ופתאום הוא שומע את הגבאי קורא למישהו אחר לעלות לתורה. הוא הסתכל מופתע וחייך, אני לא אשכח את המבט הזה שלו, ככה אני זוכר את פניו, זה המבט האחרון שאני זוכר ממנו, עם חיוך טהור. הרי הוא התכונן לעלות, אבל הוא לא עלה. הוא עלה השמימה", משתף יצחק בהתרגשות.
"לאט לאט הדלת נסגרה בעדנו, בשבת תשובה עוד הספקתי להיכנס אליו להתפלל עמו, אבל היו שבתות שנכנס אליו רק מניין מצומצם. הפעם האחרונה שראיתי אותו היה במוצאי יום הכיפורים, במרפסת שלו, כשהוציאו אותו להתאוורר" שאל אותי: "תגיד, מי בנה את הבתים שממול?" לא הבנתי מה הוא רוצה, אז אמרתי שאני לא יודע. ואז הוא אמר שמי שבנו אותם כבר הלכו לעולמם. ואז הוא אמר לי לאט: אין בית בעולם הזה, ואני הרגשתי טוב טוב את הזמניות שלנו בעולם הזה, הרגשתי את זה חזק. שאלתי אותו האם בכל זאת יש מקום בעולם הזה שהוא בית. אז הוא תפס לי את היד בחום ואמר לי: "כן, רק הישיבה". הוא הרגיש שהישיבה זה הבית שלו, היא מילאה את כל החיים שלו, הכול היה סביב הישיבה".
מה אתה יכול לספר על הימים האחרונים של הרב?
"באחד הימים האחרונים לחייו הגיע אל הרב בחור תמים משיעור א' עם ה'שולחן ערוך', ושאל את הרב אם הוא יכול לשאול שאלה בהלכה. הרב הסתכל אליו ואמר לו: "אתה רואה מולך אדם זקן, עם מכונת חמצן, ואתה שואל אם אפשר לשאול שאלה..." התלמיד נבהל, ולפתע הרב חייך והמשיך את דבריו: "אתה רואה יהודי זקן עם מכונת חמצן, אז תשאל מהר כל עוד שיש לי מכונת חמצן, כי בשביל מה אני פה אם לא בשביל שישאלו אותי".
